החלטה בתיק בש"א 4158/07

לפני בקשת הנאמן לנכסי החייב למתן הוראות על פיהן תמחק המשכנתא מדרגה שניה שנרשמה לטובת קרובי פושט הרגל, ולקבוע כי אין להם זכויות משכנתא על פי השטר.

רקע כללי

1.         ביום 27.10.05 ניתן צו כינוס כנגד החייב בתיק פש"ר 2171/05, וביום 4.1.07 החייב הוכרז כפושט רגל ומונה לו נאמן - עו"ד נפתלי נשר (להלן: " הנאמן"). ביום 21.11.05 נרשמה לטובת המשיבים משכנתא מדרגה שנייה על זכויות החייב במקרקעין הידועים כגוש 30256 חלקה 77/11 (להלן: " הדירה"). הדירה נמצאת ברח' הרב טייב בירושלים אשר בה מתגוררים החייב ואשתו.

שטר המשכנתא נשוא העניין נחזה, לדברי הנאמן, כנחתם ביום 7.11.05 ומתייחס להלוואה כלשהי בסך 80,000 דולר ארה"ב שניתנה, כאמור שם, לחייב על ידי המשיבים ביום 26.10.05.

מכאן טוען הנאמן כי המדובר בניסיון להברחת נכסים או העדפת נושים שהינה בטלה, יען כי נעשתה לאחר מתן צו הכינוס ומכח סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל. לאחר מכן, ביום 4.10.07 הוכרז החייב כפושט רגל ועו"ד נשר מונה לו כנאמן.

תשובת המשיבים

2.         החייב הינו אחיהם הבכור של המשיבים. בשנת 2003 היה זקוק לעזרה כלכלית מוגברת ופנה לאחיו. משיב 1 נענה לו והעביר לו 6000$ (בש"ח) באמצעות מר משה יפרח שרכש נכס השייך למשיב 1 ואשתו, מתוך התמורה. בשנת 2005 שוב נקלע החייב לקשיים כלכליים והמשיבים התגייסו לסייע לו, תוך הנחה שלכשירווח לו ישיב להם הכספים שהלווה לו  משיב 2, כדלקמן:

א. ביום 25.4.05 סך 23,000 ש"ח

ב. ביום 22.7.05 סך 40,750 ש"ח.

ג. ביום 16.8.05 סך 4,500 ש"ח.

כן שילמו המשיבים עבור החייב החזר הלוואות שנטלו החייב ואשתו מבנק הפועלים למשכנתאות, אשר בגינן נרשמה משכנתא על זכויות החייב ואשתו בדירה.

המשיבים הינם שכירים. לטענתם במהלך חודש ספטמבר 2005 התדפקו על דלתם של אחיו ואשתו גברתנים  מטעם לירם  לבניה ונכסים בע"מ (להלן: " לירם"), ואיימו עליהם מה יעשה להם אם לא יפרעו חובם לחברה. כך שוב נאלצו המשיבים לסייע לאח, אולם התנו הפעם את עזרתם בחתימת הסכם הלוואה, או אז פנו יחדיו לעו"ד דוד בן עוליאל שיערוך את ההסכם. כך, ביום 22.10.05 מסר משיב 1 לחייב שיק בנקאי על סך 150,000 ש"ח מחשבון משותף של המשיבים, על מנת לשחררו מן האיומים של שליחי חב' לירם על החייב. ביום 26.10.05 נחתם הסכם ההלוואה. לטענת המשיבים אמנם קיימת סמיכות זמנים למתן צו הכינוס, אולם עורך הדין ואף הם לא ידעו כי חברת לירם החלה בהליכי הכרזה על החייב כפשט"ר, וההסכם לא נועד להונות את נושיו. צו הכינוס לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין ומחדל זה מנע מהם לגלות את קיומו של ההליך.

המשיבים צירפו לתשובתם את המסמכים בדבר הפעולות הנ"ל ותמכו אותה בתצהירים מטעמם ומטעם יפרח משה ועו"ד בן עוליאל. ביום 20.3.08 הוגש תצהיר נוסף מטעם המשיבים חתום בידי הרב מאיר לישנר.

עמדת החייב

3.         החייב לא הגיש תשובה או תגובה לבקשה, אולם נכח בדיונים, במהלכם הוגש תצהיר שנתן בתמיכה להפחתת התשלום החודשי מיום 12.7.06, וכן נחקר הוא על ידי בעלי הדין, ואולם לא הגיש סיכומים.

עמדת כונס הנכסים הרשמי

4.         בקשת הנושה - לירם הוגשה ביום 24.7.05, והשתלשלות הדברים הינם כפי שפורט לעיל. הכנ"ר סבור כי תגובת המשיבים תמוהה ואין לטענות הסבר מניח את הדעת. כך למשל, אם היו מודעים לבעיותיו הכלכליות של החייב, מדוע החליטו לערוך הסכם הלוואה יום טרם מתן צו הכינוס נגד החייב, דהיינו ביום 27.10.05, שעה שבעבר לא חתמו על הסכמי הלוואה בגין הכספים שנתנו לחייב. לפיכך במקרה הטוב הם נושים רגילים.

דיון

כללי